החופש לבחור

לחרות או חופש יש שני היבטים האחד חיצוני והשני פנימי.
החירות החיצונית, באה לידי ביטוי בשליטה או בעלות של אדם אחד באחר,

ולכאורה אין כיום עבדות מסוג כלשהוא בעולם.

החירות הפנימית משמעותה היכולת שלי, שוב לכאורה, לבחור לחשוב על-פי הערכים שלי.
אלו הבאים לידי ביטוי באמונות ובדרך החשיבה שלי.

השאלה היא האם באמת אנו חיים חיי חופש חיצוני ופנימי?
האם תמיד רק אנחנו מחליטים מה טוב ומתאים לנו?

הטבע האנושי מניע אותי לענות כמובן!
אך הסתכלות פנימית כנה מעירה אותי מהאשליה הזו.
אני נוכחת לא פעם שאנוכי וגם הסובבים אותי חיים בעדרים, בדיוק כמו חיות הבר.
ומי שחי בעדר הנטייה שלו היא להתנהג על-פי הרוב הגדול.
לחיות בדרך שהתוותה עבורי כבר מדורי דורות של משפחתי, או שמקורה בחברת פרסום זו או אחרת.
כל ניסיון לשנות ולחיות אחרת מעוררת הדים מהסביבה שלי, במיוחד מזו הקרובה אליי ביותר.
כך, שכל תהליך שינוי במיוחד אם הוא "יציאה מהקופסה" להתנהלות אחרת מהמקובלת,
הופך להיות מאמץ רגשי מאוד גדול וכמובן מחשבתי.

סבתי זינת האהובה הגיעה מפרס, שם נישאה בגיל 14 לגבר גרוש עם ילדה, שהוא סבי.
אני לא יודעת אם הייתה לה את החרות לבחור למי תינשא, ומה תעשה בחייה.
היא היום בת יותר מ-90 שנים, ודווקא היום בצלילותה יוצאת הדופן, היא בוחרת!
היא היום בוחרת הרבה יותר מאשר אי-פעם.
היא בוחרת היכן תחיה,
היא בוחרת להתקשר לנכדים שלה,
ולא לחכות "לבד בחושך" שמישהו יתקשר אליה.
אני אוהבת אותה וגאה בה!
במיוחד כי הילדה שבתוכה היום כבר גדלה, ועומדת על דעתה.
היא בוחרת מה לחשוב ואיך להתנהג.
סבתא שלי היא מודל עבורי.

אישה מזרחית ללא השכלה,
שכל מסלול חייה הובלה, מבלי "לשרוף חזיות" ולהפגין, חיה בחרות מחשבתית.
אולי דווקא השחרור שלה מבית הוריה או ממוסדות "חינוכיים" בגיל כל-כך צעיר אפשר זאת עבורה.
לבחור את הטוב ביותר קודם כול עבור עצמה וילדיה, ואחר-כך עבור היתר.
לבחור מה לחשוב,
איך להרגיש וכיצד להתנהג.

לשמחתי זה עובר בגן הסביבתי.
גם ילדיי היום הם בעלי חרות מחשבתית, ודווקא כל התנגדות מצידם מולי,
בעיניי זו הצלחה!
כי הם חיים חיי חרות מחשבתית.

אבל אל תגלו להם, את שכתבתי!  😕

בכדי לבדוק את החרות המחשבתית שלי,
בכל פעם שיש לי ספק אם המחשבה היא מתוכי אני בודקת: "האם זו האמת שלי?"
ושוב ושוב אני מגלה, שהאמת הנכונה עבורי היא בכל בוקר לבחור מחדש להצליח!

מכל הלב,
חלי סטיקלרו